היציע נזכר במקורות נוספים, ברם מהם אי אפשר להסיק אם הוא מחוץ לבית או בפנים, ובדרך כלל נוח יותר לפרש שהוא בפנים, כגון תוספתא
פסחים פ״א מ״ג; בבא מציעא פי״א הי״ד, ועוד. בבבלי, סא ע״א, היציע מזוהה עם תא ועם צלע, וזו כבר דרשה כפירוש למשנת בבא בתרא או למשנת פסחים (או לפסוק בנ״ך).
סוקולוף, מילון, 159.
רי״ף
לבבא בתרא לב ע״א; רשב״ם
לבבא בתרא ס ע״א (מכונה בפי העם רש״י לבבא בתרא); ר״י מיגאש
לבבא בתרא סא ע״א ועוד. הר״י מיגאש מוסיף פירוש אחר: ״יש שפירשו עליה ויש שפירשו זיזין מכותל הבית, ועליהן לוחין מונחין, והוא כמו עליה על פתח הבית. כגון אלו שקוראין להם שואר״ע. רב יוסף אמר בדקא חלילא. הוא חליל [צ״ל חלל?] שיש בתוך הכותל, כמו התא שהיה בכותל ההיכל״. הפירוש הראשון הוא סתם ״עלייה״, והפירוש השני הוא ההצעה שלנו ״מתורגמת״ ומותאמת למונחי הבנייה הקדומים. ראו עוד תוספות לדף סא ע״א ד״ה המוכר את הבית.
בפירושו של המונח דות/חדות/הדות ראו להלן בסמוך.
הבבלי גרס שם גג היציע, ואיננו במקבילות. כנראה הבבלי ראה לפניו לא יציע אלא פשוט כוך בגובה הבית.
כנראה חדותין.
לשימושי הגג ראו לעיל פ״ד מ״א.
כך ב- ג, מא, מדלק, מנ, מפ, מרא, מרש, ת. ביתר עדי הנוסח ״הדות״, ב-מדק ״החדות״, ב-כ ״הדוד״.
המאירי פירש שהדות חפור ובנוי, הווה אומר שהבור נחפר באדמה ונבנו לו קירות. בארץ ישראל ההררית בדרך כלל בורות נחצבים ולא נחפרים, אך כמובן באזורי המישור ניתן עד היום למצוא בארות ובורות שנחפרו ונבנו להם קירות.
ראה עוד אליצור, חדות; פרידמן, חדות; אליצור, תגובה; ספראי, הקהילה, עמ׳ 209.
רבי נתן אב הישיבה פירש ״כצאמה״.
דר וספראי, חורבת בירה, עמ׳ 82.
ירדני, תעודות, עמ׳ 107 (מורבעת 24); ירדני, שם, עמ׳ 41 (נחל צאלים מס׳ 21 – ״קרקעה עומקא ורומא״, ובהמשך רשות מפורשת להעמיק ולחפור ולהרים). אבל בשטר מדורה אירופוס (שם עמ׳ 187): ״לא תעמיק מינה״.
ירדני, תעודות, עמ׳ 29. בשטר נחל חבר 9, שנכתב בסגנון נבטי, לא נזכרת הדרך ולא עומקא ורומא. ירדני, שם, עמ׳ 96.
ירדני, תעודות, עמ׳ 67.
ירדני, תעודות, עמ׳ 71.
שטרות ניצנה הם משלהי המאה השביעית ומשקפים את היישוב הכפרי תחת ההשפעה ההלניסטית (אף שרובם נכתבו לאחר הכיבוש המוסלמי). ראו קרמר, ניצנה, ג, מס׳ 31, 32.
באר מתחלפת עם בור, ולא נראה שבלשון חכמים העניקו משמעות להבדל הכתיב.
ירדני, תעודות, עמ׳ 41.
גיל, חצר.
טרם פורסם פרסום מלא.
המילה מופיעה כמה פעמים, במיוחד בפפירוס ניצנה מס׳ 22 המשקף את תנאי ארץ ישראל. שם מדובר בחלוקת רכוש (חצר).
הדיונים המהותיים בנושא הם של בראנד, בית בד; פרנקל, יין ושמן; פרנקל, בתי בד; פרנקל ואחרים, תעשיית השמן; מטינגלי, בית הבד.
בתקופת המקרא נעשתה עבודה זו במתקן קטן בעל מצע אבן ריבועי ואבן אופקית המתגלגלת מעליו.
לכך הקדיש פרנקל, בתי בד, מאמץ רב.
סיכמנו זאת בפירושנו למסכת
מנחות פ״ח מ״ב, עם כל האיורים המתאימים.
הצעה כזאת הוצעה במחקר. אנו מטילים בה ספק.
פצים, וברבים פצימים. פצימים הם מזוזות הבית.
משפט אחרון זה סותר את קודמו, ואולי יש לגרוס ״הוא וכל מה שבתוכו״.
ראו הדר, בתי מרחץ.
יקמין הוא הקמין שבתוספתא.
ראו בהרחבה הנספח למסכת דמאי.
דר, סומקה. לרשימה ראו ספראי, עיור ותעשייה.
דר, רקית.
וינברג, ג׳למה.
סגל, שער העמקים. המחבר סבר שחשף חלק מהפוליס של גבע, אך בפועל חפר בית אחוזה או חלק ממנו.
ראו דר, כרמל.
זליגמן, נחל חגית.
אלכסנדר ואחרים, נחל תות.
הירשפלד, רמת הנדיב.
על רקע הערה זו מעניין לקרוא את הוויכוח בין הירשפלד, בתי אחוזה, ובין ספראי, מבני השדה. ראו עוד הירשפלד, בתי אחוזה.
עמיצור, בתי אחוזה, זיהה בסקרים עשרות בתי אחוזה. חלק מגילויו מרשימים, אך בכולם הוא מתבסס רק על ממצאי סקר, כלומר מבנה בודד ללא שיוך קהילתי, עם סממני פאר. אלו נתונים חשובים המאפיינים כנראה את בית האחוזה, אך ברמת המידע שהמחקר הארץ-ישראלי מצוי בו נתוני סקר כאלה אינם מספיקים.
דמתי, ארמון חלקיה.
ראו הנספח למסכת דמאי.
שומירה.
וכן בבבלי שציטטנו לעיל.
עם זאת, בתוספתא בסוף פרק ב יש דיון ארוך בשאלת דרכי הקנייה. נושא זה, שבמשנה הוא שולי, היה חשוב לעורך התוספתא להביאו דווקא כאן.
ערוך השלם, ערך ״שמר״ כח, עמ׳ 106.
דר, תפרוסת, עמ׳ 195-148. מאז פרסום המחקר נחפרו עוד עשרות מגדלים, והתברר שלא כולם מהתקופה ההלניסטית הקדומה. חלקם רומיים וחלקם ביזאנטיים. ליד רבים מהמגדלים ה״חדשים״ הללו נמצאו גתות.
קנה בעל ראש מפוצל. דיו היא מילית שמשמעה בלטינית שניים או זוג.
מסוידות? או מלשון סואר, שמרוכזים בערמה מסודרת?
אבנים לסימון ראשי שורות, או להכנת גדר.
כך אנו מבינים מהסבר הבבלי עא ע״א.
ראו עוד להלן פ״ה מ״ו.
זו אמירה כללית על כל הפרק, כלומר גם על המקדיש ״בית״ או ״עיר״ או ״שדה״.